ביוגרפיה של נעמי שמר

נדמה שאין ילד בישראל שלא מכיר את שיריה של נעמי שמר, אשר דורות שלמים גדלו על שירים שכתבה והלחינה במשך עשרות שנות פעילותה. נעמי שמר נולדה ב-1930 בקיבוץ כינרת ובגיל שש כבר החלה לנגן בפסנתר. האהבה למוזיקה והכישרון הטבעי דחפו אותה ללימודים באקדמיה למוזיקה בירושלים ותל אביב.

באמצע שנות ה-50 כתבה נעמי שמר מילים למחזמר "חמש- חמש" ללחניו של  יוחנן זראי, וב-1957 כתבה את להיטה הראשון "משירי זמר נודד" (הידוע גם כ"הדרך ארוכה היא ורבה") ללהקת "בצל ירוק". שירים רבים שכתבה נעמי שמר ללהקות צבאיות הפכו ללהיטים בן לילה כמו "הכל בגלל מסמר קטן" ,"חמסינים במשלט", "הופה היי", ו"מחר".

בשנות ה-60 כתבה נעמי שמר לשלישיית גשר הירקון את הלהיטים "אהבת פועלי הבניין", "לילה בחוף אכזיב", ו"איילת אהבים". באותן שנים הלחינה את השיר כנרת ("שם הרי גולן") של רחל, אשר זכה להצלחה רבה בעיבוד החדש. כמה שבועות לפני פרוץ מלחמת ששת הימים כתבה והלחינה נעמי שמר את השיר שמזוהה עימה יותר מכל, "ירושלים של זהב". לאחר סיום המלחמה, הוסיפה בית נוסף לשיר שמתאר את המציאות החדשה שנוצרה עם איחוד ירושלים. השיר קנה לו מעמד של המנון בלתי רשמי ונעמי שמר הפכה לפזמונאית הלאומית.

במהלך שנות ה-70 וה-80 נסקה הקריירה המוזיקלית של נעמי שמר לגבהים חדשים. באותם ימים הלחינה שירי משוררים רבים כמו ביאליק, טשרניחובסקי, שלונסקי ואלתרמן. לצד שירים רציניים ועמוקים המשיכה שמר ליצור להיטים כמו  "עוד לא אהבתי די" בביצועו של יהורם גאון, ואף הוציאה אלבום שירי ילדים שכלל את השירים "שלומית בונה סוכה" ו"אלף-בית". ב-1981 יצא אלבומה "על דבש ועל העוקץ", שכלל את השירים "על כל אלה", "אנשים טובים" ועוד.

ב-1983 זכתה נעמי שמר בפרס ישראל לזמר עברי, ואף קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית וממכון ויצמן. השינויים הפוליטיים באותה תקופה הביאו את הציבור לזהות את נעמי שמר עם מחנה הימין, מה שהוביל לפגיעה במעמדה כ"משוררת הלאומית". שיריה הופסקו להישמע תדירות ברדיו והפופולריות שלה החלה לדעוך. בשנות -90 זכתה שמר לעדנה מחודשת עם השיר "הכל פתוח" שהפך ללהיט, אך הצלחותיה המסחריות הפכו לנדירות יותר.

שמה של נעמי שמר חזר לכותרות ב-2005 כאשר עיתון "הארץ" פרסם כי הודתה שהלחן ל"ירושלים של זהב" לא היה מקורי וכי הושפעה משיר עם באסקי בעת יצירתו. שנה קודם לכן, ב-26 ביוני 2004, נפטרה שמר ונטמנה בבית הקברות של כינרת.

(צילום: יעל רוזן)