דן אלמגור - שיר החמור |
שיר החמור
מילים: דן אלמגור לחן: סשה ארגוב קיים ביצוע לשיר זה עוד בגדוד נהגי הפרדות הוא צעד בפסיעות מדודות, והוביל אחריו את הטור וזכה לציון ועיטור. נהגו הפרדות אז ללחוש: "הוא תמיד קופץ בראש!" (אי-אה, אי-אה) כשהקימו "חומה ומגדל"- הוא ראשון העפיל אז אל על, והוביל על גבו החיור עמודים וסלילים לגדר. ואמר אז פטיש למכוש: "שוב, רק הוא קופץ בראש!" (אי-אה, אי-אה) כשיצאה הבריגדה לחול - הוא צעד במדבר הגדול, והוביל על גבו הכחוש מיכלים ופגזים כדרוש. וידעו "הגנה" וגם פו"ש: "הוא תמיד קופץ בראש!" (אי-אה, אי-אה) כשהגיעו פליטים אל החוף - הוא נער בשמחה עד אין-סוף, וכמעט שהעיר משנתם את שומרי הראדר על הים. וצהל אז ילדון בן שלוש: "אמא, הוא קופץ בראש!" (אי-אה, אי- אה) כשפרצה פה מלחמת שחרור שוב נרתם לראשו של הטור. ובה"א באייר, בגאון - הוא נער אז את כל ההימנון. ואמר "מוטי-מוטי" לשוש: "אוף! הוא שוב קופץ בראש!" (אי-אה, אי-אה) כך עבר החמור האפור ונרתם למשימות בכל דור, ולבסוף, שבע שנים ולאות התנדב כחבר- היאחזות! שוב, כמו סוס הוא עבד בחצר, אך כוחו לא עמד לו יותר. ובבוקר קודר ואפור הוא הובא לקבורה אל הבור! (א - א - או) ואמר אז נחום ליואב: "תפוש בראש, ואני - בזנב!" על קיברו נערך אז מיסדר, ומזכיר מן העיר כך אמר: "בני אדם כאן חיים במנוחה רק בזכות חמורים שכמותך!" והאורן שאל את הברוש: "מי כעת יקפוץ בראש? |