שממל - שנסונייר |
|
שנסונייר
שממל מילים ולחן: דרור ויידמן ויניב רווה כך, בפינת הרחוב אנוכי, לכלוכית בזווית ודמעה מלבבי כי זוכר עוד ימים עליזים קצת יותר כן זה אני שנסונייר. עברי הפרוס לעיני השבים הוא מדרס לרגלי צעירים אוהבים. בוחרים הם על דעת עצמי לוותר, מי אני? סך הכל שנסונייר. נגן, שנסונייר הם היו מריעים לי, הצב נשמותינו בצליל. להטט חרוזים ואפשר מבעים, שנסונייר, אתה אלוהים. כן היו כאן תקופות ובנות חן חסודות עוד היו מטות אוזן לכמה שורות. גם מילים אז יכלו רגשות לעורר, שיצאו מפי השנסונייר. ובדידות הייתה רק מן בדיון ספרותי מי חשב שאי פעם אפגוש בה אני ובוקר אחד ללא איש אתעורר ללא איש, רק אני, שנסונייר. נגן, שנסונייר ... גשם יורד על פינת הרחוב מרמז בקרירות כי עלי לעזוב להשאיר מאחור את דברי המשורר להשאיר מאחור שנסונייר |
