רונית אופיר - בלדה על האיכר |
בלדה על האיכר
רונית אופיר מילים: נתן יונתן לחן: שם טוב לוי היו לו כתפיים לאיש, שנשאו מרחקים אין-מספר. אך מוזר, מעולם לא ידע להגיש את חייו מתנה לקיסר. שלו וגאה. עד עולם יזכרוהו, את דבר האיכר הפשוט: "אהבתי תוגת-התלמים והרוח, עם צמד סוסי אל האופק לשוט. אמר, הכרוז, לקיסר הקרח, לזה הנובל בחדרי-ארמונו ‟ אצלנו מולדת היא פרח פורח ולחם נותן לאדם שברונו". האיכר לא מסר את נפשו לקיסר, לא לקח לו מוסר, וראשו אז הוסר. אך מוזר, הקשיבה הילד: מחרשתו עתיקת-הימים והפלד, שידעה עיצבונם של תלמים אפרים. מחרשתו ראתה עטרתם הנופלת של הרבה גולגולות-קיסרים! |