צרויה להב - אגדת האישה והנֵץ |
|
אגדת האישה והנֵץ
צרויה להב מילים: צרויה להב לחן: יהודה פוליקר סבא שֶמש פיזר צבעי אש בשמַים הדליק צמרות בְּזהב לפנות ערב מעל השׂדה עברו צל וכנפיים – נץ דואה בִּדממה, מחפש לו טֶרף למטה רחוק על שפת הנחל בועט צרוֹר עזוב קשור בחיתול – תינוקת בוכה מרעב ומִפַּחד הנץ מעליה, עיגול בעיגול מה שָׁרים לה אותות כיווני הרוח מה יודעים הצבעים בטיפות הגשם כמה רך וחולף הוא סלע קשוח כמה אומֶץ אוגרת חיפושית בדשא הנץ ירד ותפס בטְפָריו את הצרור נישאה התינוקת לִמרום הצוקים הוא תפר לה שמיכה מקרעֵי ענן אור האכיל אותה פֵּרות מתוקים היא למדה את שיווי המשקל המושלם בטחה בַּציפור שחייו מתנקזים אל שלה הוא סיפר לה איך בני האדם טורפים את עצמם, זקוקים לחמלה מה שרים לה אותות כיווני הרוח מה יודעים הצבעים בטיפות הגשם כמה רך וחולף הוא סלע קשוח כמה אומץ אוגרת חיפושית בדשא עיניו של הנץ פקוחות, משגיחות ילדתו הקטנה כבר היתה נערה סבא שמש, עתיק וזוכר נשכחות מלַווה פרא דואֶה ואישה צעירה אישה ונץ עוברים בשבילים, בכפרים, בערים מביאים למי שלִבּוֹ ייזָכר וישמור את בשׂורת הדממה של צוקים מיתַמרים וסוד שפת הנחל, השדה והצרור |
