צביקה פיק - עודנו נערים ללכת |
עודנו נערים ללכת
צביקה פיק מילים: נתן יונתן לחן: צביקה פיק מחורף אל אביב שטפו חיינו. כוואדי השועט אל געש-ים עוד קט אף הוא יהיה כלא היה: כליל הקיצים אשר הבשיל פריינו. יותרת-הרהורים נשבה כאפר ורק המחשבה הנבונה אשר עלתה שנה אחר שנה בסתר לבבנו מהבהבת. ככלות הכל - מה אנו מול הנצח (הרהור עצוב: אנוש מול ים שנות אור) שנים נוקפות בלוח האפור והינומת שיבה הנה הנצה. אבל עודנו נערים ללכת! אות הוא כי האפרנו כרגבים ולא נירא חום-קיץ ועבים וימי זקנה עם רחשי שלכת. נוסיף לפסוע כך שנים רבות, ולילדים נאמר: טוב לכת ככה; לתת כל איש לבו וזהבו ולעצמו מעט מאוד לקחת. להחריש בסוד האבלים, לצהול עם דם-עינב, עם צחור הקמח. בעת צחוקים לרעום כענבלים פת-בג עליז לטבול בכוס הדמע... ואם ישאל ילדנו החכם מדוע לשורר שירים הוספנו, נשיב לו כי דמעות של גיל נשטפנו ובצוואר חיבקתנו השמחה. זה לב אנוש פותה הוא ותמים - ראה, ילדנו, מה מאד אושרנו, עד לא נדע מי יאריך יותר ימים: הלב הזה או השירים ששרנו... בוא, רוח סתיו, לזעוף על הבתים, חידות חיים לטוב כבר פיענחנו גלוי לפני עינינו העתיד: יפה הינו ונכונים אנחנו. |