מירי פליקס - נרות החצב הלבנים |
נרות החצב הלבנים
מירי פליקס מילים: נתן יונתן לחן: מירי פליקס טוב שבא כבר הערב הזה: עננים אפרים, רוח-קיץ, ניחוחי חרולים יבשים, טל כבד, ערפל ודממה. אי בזה נתיבת-בית-עלמין, מסילת-אבנים עתיקה-היא, פרדסים נטושים וגדועים, עשב בר בין גדמה לגדמה. בשעה שכזאת נדלקים על אדמת-הקברים הנעזבת כל נרות-החצב הלבנים - אזכרת-נשמות עצובה. שדות-הבר מאירים וכבים. ברפרוף גחלילית מהבהבת. מישהו שפניו אל האור מטפס על פסגת-הגבעה. טוב שבא כבר הערב הזה: כבד-טל ועפר וניחוח. העולם כמו לב ענקי, מתפעם בחשכת-אדמותיי. נולדים בי שמות נפלאים לשירים. - לו יחיה-בי הכוח לדבר את כולם עד כלות, עד חתם את לבם בשפתי. טל-הערב עינינו עוצם. שיר תמים מתעורר בלבבנו, הוא דובר את חייו כפשוטם בזמרה שלמדתני אמי; כשיר-ערש, כשביל-העפר. שזכרנו אותו בשובנו משוט בדרכי-העולם עייפים ונבונים וחולמים. במעון האפל נגשש אל שקיעה רחוקה, וכמו-ילד מול החשך פנים רטובות נקרב לזגוגית הקרירה. יש כבר אור בצריפים הקטנים. עוד מעט תפתח אט הדלת, ורעי יכנס וידליק גם אצלי את פתילת-המנורה. אז השיר יפכה מעצמו וייזל כדמעה הניגרת. בחשכת הזגוגית השקופה אצנן את פני החמות. וכאיש החוזר אל ביתו, כשמחת התועה בשאון-קרת השומע מקרן-הרחוב כי יש איש הקורא לו בשמו. מה-יפים אז נרות-החצב הדולקים וכבים עם השמש, ותפלת-הקברים הנצחית עתיקה, אבל לא עצובה. וחריף לי ניחוח-הבר, חכמים לי סודות-התנשמת, והאיש שפניו אל האור כבר עומד על פסגת-הגבעה. |