מיכל עמית - על אופל ואופטימיות |
|
על אופל ואופטימיות
מיכל עמית מילים ולחן: מיכל עמית כששוקעת בי השמש אני טובעת לא זוהרת באים לבקר כל השדים מביטה בפנים לפינות כבר נמאס לי לחיות בצללים מנסה להיות מדויקת לא בכל הזדמנות מצלצלת כבר שנה שאני מסוגרת שנה שאני מסוגרת מנסה להעיף אותי מעלה מחשבות הזיות כל לילה מבחוץ זה נראה כאילו קל לה זה נראה כאילו קל לה נתתי היום לעצב מקום הידיים יכלו לשחרר עמדתי מולך כבר לא נבוכה רקדתי את כל מה שקודר אז עולה על הבמה הסלון זוהר באור מהתקרה אני יודעת שזה חצי מהדרך לגלות שיש בי איזשהו ערך אני רוצה תמיד לזכור אין שום מטרה העיניים שבראש רואות רק מה שרע אין לי ברירה אלא להיות ישירה האמת תמיד יוצאת עם בוא הזריחה עדיין בך מפקפקת לא מסמסת לא סומכת כל הזדמנות שרואה מפספסת כל יום שעובר מאחרת שנייה כל דקה וסופרת זמן שאול רוצה להיות אחרת כששוקעת בי, כששוקעת בי השמש הגרון מחליט לסגור אני יודעת בסוף זה יעבור נתתי היום לעצב מקום הידיים יכלו לשחרר אני עומדת מולך כבר לא נבוכה רוקדת את כל מה שבוער נתתי היום לאופל מקום הידיים ביקשו לדבר אני עומדת מולך כבר לא נבוכה רוקדת את כל מה שבוער |
