השטן ואשת האיכר - גצל |
|
גצל
השטן ואשת האיכר מילים ולחן: לא ידוע תרגום: דן אלמגור רב גצל נולד בחלם כמובן וכל ימי חייו בשקט גר שם אך יום אחד החליט הגיע כבר הזמן ללכת להציץ מה יש בוורשה. בבוקר מן הבית התגנב אמר ברכה וחיש הרים הברך אך אחרי שעה הוי, גצל התעייף החליט לישון קצת בצדי הדרך. אולם לפני שהוא שכב החליט לחלוץ את נעליו כשחרטומן כך מכוון לעבר וורשה כמובן. אך לא חלפה שעה קלה עברה בדרך עגלה והיא הפכה מבלי משים את כיווני החרטומים הפכם שוב לחלם. וכאשר הקיץ רב גצל משנתו ראה קרבה כבר שעת הצהריים והוא המשיך לצעוד אל הכיוון אותו הראו לו חרטומי הנעליים. הלך כשעה פתאום ראה הנה רואים את וורשה המהוללת עמד והשתומם אף פעם לא ידע שוורשה זו דומה כל כך לחלם. אותו ההר, אותו נהר אותו בית כנסת בכיכר אותו גבאי, אותו הרב אותו חייט, אותו קצב אותו הרחוב כמו שם הרחק אותו הבית בלי ספק אותה אישה, אותו הקול "נו גצל, בוא כבר לאכול". החליט אז רב גצל נו היא ודאי טועה גם לה יש גצל מעניין רק מי הוא אך עד שיחזור הוורשאי שלה פנים רק אעמיד שזה אני הוא. נכנס בלאט, אותם הרהיטים אותו החדר כמו נברא בצלם אותה הארוחה, אותם הילדים הכל כל כך דומה לחלם. אולם בבוא העלטה והיא הציעה המיטה אחז בו מן הרהור מביש שהיא בעצם אשת איש אך הוא פחד פן תגלה שהוא איננו גצל'ה לכן הוא לא סיפר לה גם כשהיא קרבה אליו דומם כמעט כמו בחלם. וכך עברו ימים, חלפו מספר שנים וגצל התרגל כבר ונשאר שם ממתין בציפיה לאיש הוורשאי אשר מוכרח סוף, סוף לחזור לוורשה. בעצם הוא נראה די מאושר אך בלילות בוכה ליבו באלם כי גצל עד היום, מתגעגע לאישה ולילדים אשר השאיר בחלם. |
