יעל שרז - הספסל הציבורי |
|
הספסל הציבורי
יעל שרז מילים ולחן: ג'ורג' ברסאנס תרגום: דן אלמגור יש כאלה האומרים כי כל הספסלים שעל המדרכות, נועדו לבטלנים ולנשים זקנות. אך תכלית הספסלים הירוקים, לדעתנו לפחות, לעודד את כל האהבות הראשונות. האוהבים המתנשקים בשקט על הספסל, הספסל ומצפצפים על מבטי העוברים בדרך. האוהבים המתנשקים בשקט על הספסל, הספסל ומצייצים בקול מתוק כל כך אני אוהב אוהב אותך מחזיקים הם בידיהם את המחר, והוא תכול כמו הנייר, על קירות החדר בו ילכו תמיד לישון. הם רואים כבר את עצמם, איך היא עם הסריגה והוא עם הסיגר, מתווכחים איך יקראו לילד הראשון. האוהבים המתנשקים בשקט על הספסל, הספסל... כל המשפחה ‟ האב, האם, הבן, הבת, הרוח הקדושה, משלחים ברחוב חיצים של רעל לעברם. אך בסתר לבבם היו גם הם רוצים לשבת בלי בושה, ולדמות שאיש עוד לא עשה את זה כמותם. האוהבים המתנשקים בשקט על הספסל, הספסל... חודשים עוד יחלפו, וחלומות האש יהיו לרמץ קל, על שמיהם יעיב ענן כבד ומגושם. אז שניהם היטב, ידעו בלב עצב, כי כאן, על הספסל, ספסלו בצוותא את מיטב אהבתם. האוהבים המתנשקים בשקט על הספסל, הספסל... |
