אילנה רובינא - ציור ירושלמי |
|
ציור ירושלמי
אילנה רובינא מילים: חיים קינן לחן: משה וילנסקי בוקר בוקר היא קמה משנתה וממהרת אל הגן שלא תחמיץ, שלא תפסיד את מקומה. והיא יושבת ברגלים עייפות תמיד רוקמת מפיות שלעולם לא יכבדו את שולחנו של איש. והיא אוהבת ילדים, ראשים שחומים, מתולתלים ויד קטנה המגששת על ברכה והיא נושקת לראשים בהחבא ומחייכת בסליחה לאמהות הצעירות המזהירות את ילדיהן מפני זרים טובים. אני רואה אותה עוברת ברחוב תמיד מוצאת סיבה לשמוח ולפעמים, כשלא הכל הולך לי טוב, כשלא כדאי לזכור וטוב אולי לשכוח, אני נזכרת דווקא בה ויש לי עוד קצת כוח. ערב ערב היא שבה לחדרה ובו כורסה מיושנה, מיטה צרה ומדפים כבדי ספרים והיא יושבת עם עצמה בעלטה ואת החדר ממלאים פנים, קולות, שתיקות טובות – הכל שוב אפשרי. אז היא עולה על משכבה לבד לבד, שנה שנה ומכבה את המנורה העתיקה אל תוך הלילה הצעיר, הריחני והיא אומרת תהלים בלחישה, כמו לעצמה וחתולה יבוא לשכב מתחת מיטתה. אני רואה אותה . . . |
