אברהם לינהרט - עולם מטורף |
עולם מטורף
אברהם לינהרט מילים ולחן: אברהם לינהרט כל הנחלים זורמים אל תוך הים. כל השבילים הומים בבני אדם. הנבטים צומחים, האוהבים שמחים – כל העולם זוגות. ורק אני, לבד-לבד, תמיד אלכה. הילדים בוכים – הם רעבים. האלמנות שותקות – הן מתאבלות. בקצה שכונה יורים, בלב העיר הורגים – כבמחול שדים. ורק אני, לבד-לבד, תמיד אלכה. כל הפרחים קמלו – נבלו כולם. כל הבתים חרבו – ושוב אינם. הציפורים פרחו, האיילים ברחו – רק שממון סביב. ורק אני, לבד-לבד, תמיד אלכה. ילדת חוחים, אל תחפשיני בשדות תלתן, או רחוב סואן. בלב מדבר, על צוק וסלע – כן, שם אבנה לי את ביתי. ואם אי-פעם אותי תזכירי, זכרי גם את – אותך אוהב. אך העולם המטורף, אותי ממך לעד הרחיק. אל-נא תבכי, יקירתי – עוד יום יבוא ותסלחי |