בקרב הלהקות הגדול שהתרחש בבריטניה במהלך שנות בתשעים ותחילת האלפיים בלר תמיד סיימה במקום השני. את תואר הלהקה שהתחילה את הבריט פופ היא הפסידה לסוויד והסטון רוזס, בכל מה שנוגע למכירות והערצה הם תמיד היו שניים לאואזיס, ולקראת סוף שנות התשעים כשהם הצליחו לשכלל את הצליל שלהם ולהתבגר באופן מעורר השראה, רדיוהד תמיד היו שם צעד אחד לפני בתור השם "הנכון של התקופה". אבל דבר אחד אי אפשר לקחת מבלר: בכל תקופה, בכל זמן, הם היו ונשארו חבורה עילאית של מוזיקאים שכתבה כמה מהשירים הכי יפים שיצאו מאזור האי הבריטי בעשרים השנים האחרונות.     

הוכחה ליכולת הזו מקבלים באוסף החדש, A Beginner's Guide to Blur, שיוצא זמן קצר אחרי סיבוב הופעות האיחוד המוצלח מאוד שערכה בקיץ האחרון הלהקה שהתפרקה ב-2003. הקולקציה מורכבת משני דיסקים שעוקבים אחרי התפתחות הצליל של בלר, שהיה למעשה תולדה של התנגשות טיטאנים מתמדת בין אלברן בעל האוריינטציה הפופית-מעודנת יותר לגרהאם קוקסון, גיטריסט הלהקה וכמתחייב מהטייטל בעל חיבה ניכרת לרוק ודיסטורשנים. למעשה, "עוקבים" זו לא בדיוק המילה – השירים לא מובאים כאן בסדר כרונולוגי, ולמען האמת לא ברור מה בדיוק היו שיקולי העריכה כי הם לא מתחברים לשלם הגדול מסכום חלקיו. אבל אוספים עושים זאת לעתים די נדירות, והאלבום הזה כן מדגים את הצדדים המגוונים של בלר, מהבלדות העדינות לשירים שעל גבול הפרוגרסיב מטאל.
 
שימו לב למשל ל-coffee and tv – לכאורה שיר פשוט עם מקצב של אקורד ורבע, אבל יעיל חכם ולא נמאס עד היום בזכות ההתפרעויות הקטנות שמסביב. גם out of time שמגיע מייד אחריו מעולה, מרגש חורק ומחוספס בו זמנית – קטע שמדגים היטב את הקלאש ביו אלברן וקוקסון ואת הגאונות שהשילוב הזה הוליד לפעמים. וכך הלאה - האוסף הזה ממשיך לנוע בין תעופה על קולית כששירים כמו song 2 חורכים את הרמקולים באנרגיות שנלקחו היישר מפיט טאונסנד ו-the who, לבין עגמומיות מבית מדרשם של הסמית'ס שמקבלת גם טאץ' קלאסי פה ושם (הכינורות המרטיטים של the universal' למשל). לא כל הקטעים כאן באותה רמה, ובדיסק השני תחושת הערבוביה המקרית של בחירת השירים בולטת מעט יותר, בעיקר אחרי שהוא נפתח עם tender הארוך מידי, כשמייד אחריו מגיע chemical world, שמרגיש קצת נוסחתי ולא מתעלה (ומזכיר בצורה חשודה את הצליל של אואזיס). עם זאת, ולמרות שעל חלק מהטראקים היה אפשר לוותר ואת השאר ניתן לסדר בצורה קצת יותר הגיונית, מדובר באלבום עם הרבה קסם, שמזכיר את האיכויות והרבדים הרבים ביצירה של בלר, ועושה חשק להושיב את אלברן וקוקורן שוב יחד באולפן, כדי לגלות לאן החיים לקחו אותם יחד ולחוד.